החשש מניתוק עתידי בין השבטים הוביל את בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה ליזום פתרון מעשי שישמר את הקשר שלהם לעם ישראל. וַנֹּאמֶר, כדי לתקן את המצב ולהסיר את החשש, החלטנו לעשות מעשה [מצודת דוד, מלבי"ם]. נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ, ניזום דבר למעננו [ביאור שטיינזלץ], שיהווה אות וסימן נאמן לכך שגם אנו בנים לאל חי [מלבי"ם].
המעשה שבחרו לעשות הוא לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח. המזבח נבנה במכוון בתבנית שנועדה למראה עיניים בלבד, ולא לשם הקרבת קורבנות בפועל. בניית מזבח שאינו מיועד לעבודה נועדה להעביר מסר ברור: המזבח העומד מחוץ למשכן פסול להקרבה, שכן את עבודת ה' הראויה יש לקיים אך ורק לפניו במשכנו המרכזי. כך, המזבח משמש כעדות נצחית לאמונתם, ומונע אפשרות שבעתיד יטענו כלפיהם שאין להם חלק בה' [מלבי"ם].