תארו לעצמכם שהאשימו אתכם במשהו חמור מאוד שבכלל לא עשיתם. איך הייתם מגיבים ומה הייתם עושים כדי להוכיח את חפותכם? השבטים שגרו בעבר הירדן עמדו בדיוק במצב כזה. שאר העם חשד בהם שהם בנו מזבח לעבודה זרה ושהם מנסים לפלג ולחלק את העם. כדי להוכיח שהם חפים מפשע, הם נשבעים שבועה חזקה ומרגשת.
הם פותחים ואומרים אֵל אֱלֹהִים ה'. הם משתמשים בשמות האלה כדי להזכיר שה' הוא מלך מלכי המלכים ששולט על הכול, אפילו על המלאכים. הם כופלים ואומרים את המילים האלו פעמיים כדי לחזק את ההבטחה שלהם, ולהראות שהשבועה שלהם אמיתית וחזקה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
הם ממשיכים ומסבירים כי הוּא יֹדֵעַ. כלומר, ה' שרואה מה יש בתוך הלב, כבר יודע עכשיו שהכוונות שלהם טהורות וטובות. אבל מה עם שאר האנשים? עליהם הם אומרים וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע. בני ישראל יגלו את האמת בהמשך הזמן, כשהם יראו שבאמת אף אחד לא מקריב קורבנות על המזבח החדש.
השבטים מבהירים שהם לא חטאו בשום צורה, לא בְּמֶרֶד, שזה אומר לפגוע באחדות של העם, ולא בְּמַעַל, שזה אומר לבגוד בה' בעצמו. בסוף הדברים שלהם, הם פונים פתאום למעלה, מדברים ישירות אל ה' ואומרים אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ. הם מכריזים שאם הם באמת חטאו, הם מבקשים שה' לא יציל אותם והם מוכנים לשאת בתוצאות עוד באותו היום. השבועה האמיצה הזו מראה עד כמה הם היו בטוחים בנאמנות המוחלטת שלהם לה'.