השבטים מציגים תקדים היסטורי של ערבות הדדית כאזהרה מפני בניית המזבח, מעשה שנתפס כפגיעה בקודש. כאשר עָכָן בֶּן־זֶרַח מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם, רכוש המוקדש למקדש, חטאו גרם לכך שוְעַל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף, כלומר כעס והסתרת פנים מאת ה'. מכאן נלמד קל וחומר, שאם פשע של אדם יחיד פגע באומה כולה, על אחת כמה וכמה שחטא של שניים וחצי שבטים יסיר את ההשגחה מכלל העדה. הכתוב מדגיש כי למרות שוְהוּא אִישׁ אֶחָד, עכן לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ לבדו ובעונש אישי מיידי, אלא הציבור כולו שילם את המחיר יחד איתו.
יהושע, פרק כ״ב, פסוק כ׳
הֲל֣וֹא ׀ עָכָ֣ן בֶּן־זֶ֗רַח מָ֤עַל מַ֙עַל֙ בַּחֵ֔רֶם וְעַֽל־כׇּל־עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣יָה קָ֑צֶף וְהוּא֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד לֹ֥א גָוַ֖ע בַּעֲוֺנֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.