יצא לכם פעם להיפרד מבני המשפחה שלכם, בזמן שכולם נשארים יחד? תארו לעצמכם כמה זה קשה. זה בדיוק מה שקרה לחצי משבט מנשה. בזמן שהשבטים ראובן וגד חזרו הביתה שלמים, שבט מנשה נאלץ להתפצל. חצי אחד נשאר בארץ ישראל, לכיוון יָ֑מָּה, כלומר מערבה, והחצי השני חזר לביתו בְּעֵ֥בֶר הירדן. המילה כִּי בסיפור שלנו פירושה פשוט כאשר.
יהושע מבין שהמצב של חצי שבט מנשה הוא מיוחד מאוד. הרי שבטי ראובן וגד ביקשו בעצמם לגור מחוץ לארץ ישראל כי היו להם המון כבשים וצאן, אבל חצי שבט מנשה בכלל לא ביקש את זה. הם הסכימו לגור שם רק כדי לקיים את מה שמשה רבנו ציווה עליהם. בגלל שהם היו כל כך ממושמעים, ובגלל שהיה להם קשה ועצוב להיפרד מהאחים שלהם, יהושע מעניק להם ברכה מיוחדת ונוספת. הוא מדבר על ליבם ומנחם אותם, כדי שלא ירגישו מקופחים או עצובים שהם נשארים מחוץ לארץ המובטחת.
חוץ מהפרידה המרגשת, הייתה להם עוד משימה שעיכבה אותם לפני היציאה לדרך. בניגוד לראובן וגד שלקחו את כל השלל והרכוש לעצמם, אנשי חצי שבט מנשה היו צריכים להתחלק ברכוש עם החצי השני של השבט שלהם שנשאר מאחור. בגלל החלוקה הזו הם התעכבו קצת, ושבטי ראובן וגד נאלצו לחכות להם בסבלנות, ורק אז כולם יצאו יחד למסע המשותף הביתה.