נסו לחשוב מה קורה כשקבוצת לוחמים גדולה חוזרת הביתה אחרי שנים ארוכות של מלחמה קשה, כשהם סוחבים איתם שפע של אוצרות. האם הוגן שישמרו את כל הרכוש הזה רק לעצמם?
לאחר שנות הלחימה וכיבוש הארץ, הלוחמים של שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה סוף סוף חוזרים לבתיהם. הפנייה אֲלֵיהֶם מכוונת בדיוק לשבטים האלה. הם חוזרים עם שפע עצום שנקרא בִּנְכָסִים, שזה שם כולל לזהב, כסף, כלים ובעלי חיים. בנוסף, הם מביאים איתם גם וּבִשְׂלָמוֹת, כלומר בגדים. המילה הזו היא בעצם כמו המילה 'שמלות', רק שהאותיות התחלפו קצת.
ההוראה החשובה ביותר שהם מקבלים עכשיו היא: חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם. הם מתבקשים לא לשמור את הכול לעצמם, אלא לחלוק את האוצרות עם האחים שלהם. מי הם אותם אחים? אלו האנשים מהשבטים שלהם שנשארו מאחור בעבר הירדן כדי לשמור על הערים, על הנשים ועל הילדים. כך אנו לומדים שגם מי שנשאר בעורף כדי לשמור ולהגן, עושה תפקיד חשוב מאוד וראוי לקבל חלק מהשלל בדיוק כמו הלוחמים בשדה הקרב.