יצא לכם פעם להתרגל למשהו שמגיע בקלות ובלי מאמץ, ופתאום צריך להתחיל לעבוד בשבילו? כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, קרה להם שינוי עצום. במשך ארבעים שנה במדבר הם אכלו את המן, אוכל פלאי שירד מהשמיים בכל בוקר. אבל עכשיו, כשהגיעו לארץ, תקופת הניסים הגלויים הסתיימה, והתחילו חיים טבעיים של חקלאות ועבודת אדמה.
המילה וַיִּשְׁבֹּת מלמדת אותנו שהמן פשוט פסק והפסיק להופיע. במקום זאת, וַיֹּאכְלוּ מתבואת הארץ, והמילים בַּשָּׁנָה הַהִיא מדגישות שהם התחילו לאכול את התבואה החדשה והטרייה שצמחה והבשילה ממש באותו זמן.
מתי בדיוק המן הפסיק? רוב המפרשים מסבירים שהמן הפסיק לרדת מן השמיים כבר ביום שמשה רבנו נפטר, כי הנס הגדול הזה קרה בזכותו. אבל ה' עשה להם נס נוסף, והמן שהם אספו באותו יום נשמר טרי בתוך הכלים שלהם במשך יותר מחודש. הוא הספיק להם בדיוק עד הרגע שבו יכלו לאכול מתבואת הארץ. ה' תכנן את זה בצורה כה מדויקת, כדי שבני ישראל יעברו מיד מהאוכל הקדוש והניסי של השמיים, אל התבואה הקדושה של ארץ ישראל, בלי שום הפסקה.
בסוף מודגש שוְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן. למה ה' היה צריך להפסיק לגמרי את המן? כי המן היה אוכל מאוד נוח וקל להשגה. אם הוא היה ממשיך לרדת, בני ישראל היו מעדיפים להמשיך לאכול אותו ולא היו טורחים לעבוד את האדמה ולאכול מהתבואה המיוחדת של ארץ ישראל. בדיוק כמו שתינוק יעדיף לאכול אוכל פשוט שהוא רגיל אליו, עד שלא נותנים לו לטעום משהו חדש ומשובח יותר.