תארו לעצמכם שאתם נמצאים במסע ארוך במדבר, ובכל רגע ה׳ יכול לצוות עליכם לארוז הכול ולהמשיך ללכת, בלי שום אזהרה מראש. במצב כזה קשה מאוד לתכנן דברים. בגלל חוסר הוודאות הזה, בני ישראל לא יכלו לעשות ברית מילה לילדים שנולדו במדבר. הם חששו שפתאום יצטרכו לנסוע בדיוק ביום השלישי שאחרי הברית, שהוא יום שבו התינוק חלש, ומסע כזה עלול להיות מסוכן עבורו. בגלל שהם לא היו נימולים, הם גם לא יכלו להקריב את קורבן הפסח במשך כל שנות הנדודים.
עכשיו, כשהם סוף סוף נכנסו לארץ ישראל ורגע לפני שהם מתחילים את כיבוש הארץ, הגיע הזמן לחדש את הברית עם ה׳ ולקיים את המצווה. המילים וַיַּעַשׂ לוֹ לא אומרות שיהושע הכין סכינים רק לשימוש האישי שלו, אלא שהוא דאג להכין אותן כדי שכל העם יוכל להשתמש בהן. כאשר כתוב וַיָּמָל, הכוונה היא שיהושע ציווה על כולם לקיים את המצווה.
האירוע הגדול הזה התרחש במקום מיוחד. המילה אֶל בצירוף אֶל גִּבְעַת מלמדת אותנו שהמעשה התבצע בתוך הגבעה עצמה. המילה הָעֲרָלוֹת היא צורת הרבים של המילה ערלה, שהיא החלק שמסירים בברית המילה. בגלל המעשה ההמוני והחשוב שקרה שם, המקום נקרא על שם האירוע. לאחר שכולם קיימו את המצווה, הם המתינו בסבלנות במקומם עד שהחלימו לגמרי. מכאן אנחנו לומדים הלכה חכמה לחיים: לא יוצאים למסע או לדרך חדשה לפני שפצע בגוף מתרפא לחלוטין.