חילופי הדורות במדבר מגיעים לידי ביטוי מעשי רגע לפני הכניסה לארץ ישראל. דור האבות יוצאי מצרים הלך לעולמו, וכעת בניהם, שנולדו במהלך שנות הנדודים, תופסים את מקומם כדי לרשת את הארץ. עם זאת, דור הבנים היה חסר את ברית המילה, מה שהצריך קיום של מילה המונית בטרם ימשיכו בדרכם.
הפרשנים מסכימים כי יש להבין את הצירוף הֵקִים תַּחְתָּם כאילו חסרה לפניו המילה "אשר" או האות שי"ן, כלומר: "אשר הקים תחתם". ה' הוא שהקים את דור הבנים הזה תחת אבותיהם כדי שיירשו את הארץ [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מהלך זה מהווה הגשמה של ההבטחה האלוהית לפיה דווקא הטף, שעליו חששו האבות בחטא המרגלים כי יהיה לבז, הוא שייכנס ויירש את הארץ [מלבי"ם].
באשר לפעולת המילה עצמה, הכתוב מציין כי אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ. בנים אלו היו ערלים משום שאבותיהם לא מלו אותם במהלך המסע. תנאי הדרך והנדודים המתמידים שימשו עבורם אמתלה מוצדקת שמנעה מהם לקיים את המצווה [מלבי"ם]. מאחר שכלל יוצאי מצרים לא מלו את בניהם בדרך, לא היו בנמצא באותה עת אנשים נימולים וראויים לבצע את המילה, מלבד יהושע עצמו שמל אותם [מצודת דוד]. למרות שהפסוק מתאר מילה המונית של דור המדבר, היו לכך יוצאי דופן; יהושע לא הוצרך למול את בני שבט לוי, וכן לא את הבנים שנולדו לאותם צדיקים שהיו פחותים מגיל עשרים בשעת גזירת המרגלים, שכן אלו כבר היו נימולים [מלבי"ם].