המפגש המתוח בין מנהיג ישראל לדמות המסתורית מגיע לשיאו כאשר הלה חושף את זהותו השמימית, גילוי שמוביל לכניעה ולהתבטלות. בתשובה לשאלתו של יהושע, הדמות משיבה וַיֹּאמֶר לֹא, כלומר אינני אדם בשר ודם שבא להילחם, ואף אל תחשוד שבאתי לעזור לאויבי ישראל [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מטרת שלילה זו היא להסיר כל ספק מליבו של יהושע [מלבי"ם].
הדמות מסבירה כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה', מלאך משמיים הממונה על צבאות מעלה ומטה, והוא שרם של ישראל [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הוא אינו מגיע לבדו, אלא עומד בראש רבבות מחנות של צבאות עליונים היוצאים להילחם באויב [מלבי"ם].
באשר לזמן הופעתו, המלאך מצהיר עַתָּה בָאתִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמלאך מציין כי הגיע ממש באותו רגע כסימן וכאות ממרום, טרם תחילת המלחמה, ולכן יהושע לא הבחין בו קודם לכן. אולם, קיימות גם מסורות מדרשיות המעניקות לביטוי זה משמעויות נוספות. מסורת אחת קושרת הופעה זו לימי העבר, ומסבירה כי המלאך בא כעת לעזור בכיבוש החומה הבלתי חדירה, לאחר שבעבר נשלח לסייע למשה רבנו, אך משה סירב לכך [רש"י, רד"ק].
מסורת אחרת רואה בהגעתו של המלאך מסר של תוכחה על ביטול תורה או על ביטול קורבן התמיד של בין הערבים. לפי גישה זו, המלאך מבהיר כי בא "עתה" – בגלל עוון ביטול התורה המתרחש כעת, מה שהוביל את יהושע לשקוע מיד בעומקה של הלכה [רד"ק, מנחת שי, חומת אנך]. עם זאת, יש הדוחים בתוקף פרשנות זו, בטענה ששעת מלחמה אינה זמן מתאים ללימוד תורה, וכי הפסוקים עליהם נסמך המדרש מתייחסים בכלל למלחמת העי המאוחרת יותר [רד"ק].
מיד כשיהושע מבין כי מדובר בהתגלות נבואית, התגובה היא מיידית: וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה. פירוש המילה "אל" כאן הוא "על", כלומר יהושע נופל על פניו לפני הדמות העומדת מולו [רד"ק, מצודת ציון]. הוא עושה זאת וַיִּשְׁתָּחוּ בכניעה מוחלטת [ביאור שטיינזלץ], ומתוך נכונות מלאה פונה אל המלאך: מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ, כלומר, דבר את דבריך ואני מוכן לקיימם כעבד הממלא אחר פקודות אדונו [מצודת דוד].