מעבר הדורות בין יוצאי מצרים לבאי הארץ מלווה בחידוש ברית המילה, שכן נוצר פער רוחני ומעשי בין שתי הקבוצות בעם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים, שכן ערב יציאתם ממצרים הורה להם משה להימול כדי שיוכלו להשתתף בקרבן הפסח [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. עם זאת, דור זה של אנשי מלחמה מבן עשרים ומעלה מת במדבר בעקבות חטאיו. אלו שנותרו מאותו דור ונכנסו לארץ היו בני שבט לוי, ואלו שהיו פחותים מבן עשרים בצאתם [מלבי"ם, אלשיך].
לעומתם, וְכׇל הָעָם הַיִּלֹּדִים במהלך הנדידה במדבר לא נימולו. הפועל לֹא מָלוּ משמעותו פעולה יוצאת, כלומר אבותיהם הם אלו שלא מלו אותם [מלבי"ם]. הסיבה להימנעות ממצוות המילה במדבר נבעה מתנאי האקלים, שכן לא נשבה שם רוח צפונית המסייעת בריפוי הפצע [רש"י], וכן בשל טלטולי הדרך והמסע הקשה [ביאור שטיינזלץ]. משום כך, לאחר שנימולו כעת על ידי יהושע, נאלצו בני העם לשהות במקומם עד להחלמתם המלאה [צאינה וראינה].
בחלוקה מעמיקה יותר של פעולות יהושע, יש המבחינים בשני סוגים של תיקון שנעשו כעת בעם. הקבוצה הראשונה, אלו שהיו צעירים ביציאת מצרים, אכן היו נימולים אך ללא "פריעה", ויהושע השלים עבורם כעת פעולה זו. הקבוצה השנייה, ילידי המדבר, לא נימולו כלל, ועליהם ביצע יהושע את המילה והפריעה גם יחד [אלשיך].