לאחר שהעם כולו עבר ברית מילה המונית עם כניסתו לארץ ישראל, נדרש פסק זמן להחלמה לפני תחילת המסע הצבאי. ברית המילה היא הליך קשה במיוחד עבור אנשים מבוגרים, ולכן נדרשו בני ישראל להימנע מתנועה מיותרת ולהמתין במחנה עד שהפצעים יגלידו לחלוטין [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים על ביאור המילים המרכזיות בפסוק: המילה תַּחְתָּם משמעותה במקומם, והמילה חֲיוֹתָם עניינה התרפאות והחלמה מהמכה.
ההישארות במחנה נבעה מהחשש לסכנת היציאה לדרך במצב של פציעה, סכנה שבגללה נמנעו ממילה עד כה, ולכן העם לא זז ממקומו עד לריפוי המלא [מלבי"ם]. בעקבות כך, במהלך תקופת ההחלמה בני ישראל נשארו באוהליהם ולא התקדמו כדי לצור על העיר יריחו [רש"י].