השמועה על חציית נהר הירדן מכה גלים בקרב יושבי הארץ. מלכי כנען והאמורי, שחששו ממילא ממסע הכיבוש של העם המתקרב לגבולם, מאבדים לחלוטין את ביטחונם העצמי לנוכח הנסים העל טבעיים שליוו את ישראל [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב ממקד את התיאור במלכים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, כלומר בצד המערבי של הירדן. ציון זה מגיע על רקע העובדה שעד כה שהו בני ישראל בעבר הירדן המזרחי, שם כבר השלימו את כיבושיהם, וכעת עברו אל הצד המערבי [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
במילה עברנו קיימת הבחנה בין כתיב לקרי. אף שהמילה נכתבת בגוף ראשון, היא נקראת כ־עָבְרָם (החצייה שלהם). קריאה זו משקפת את נקודת המבט של כותב הספר, המספר על האירוע מן הצד [רד"ק], אם כי ישנן עדויות למחלוקות מסוימות במסורות כתבי היד סביב קריאה זו [מנחת שי].
תגובתם הנפשית של המלכים מתוארת במילים וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ. ביטוי זה נאמר בדרך של גוזמה והפלגה, שנועדה להמחיש כי מרוב פחד ואימה, התחושה הייתה כאילו רוח החיים עצמה עזבה אותם [מצודת דוד].