תארו לעצמכם שאתם יוצאים למסע ארוך מאוד במדבר. יצא לכם פעם לחשוב מה תאכלו כשהאוכל בתיק ייגמר? בני ישראל הלכו במדבר השומם ארבעים שנה. בגלל שבמדבר לא צומח אוכל, ה' דאג להם והוריד להם בכל יום מן מהשמיים. המן ירד בזכות משה רבנו, וכאשר משה נפטר המן הפסיק לרדת. בני ישראל המשיכו לאכול את מה שנשאר להם בכלים, עד שהגיע הרגע הגדול: הם נכנסו לארץ ישראל.
ארץ ישראל היא ארץ מבורכת, וברגע שבני ישראל נכנסו אליה הם יכלו סוף סוף לאכול אוכל טבעי שצומח באדמה. ביום שאחרי חג הפסח, הם אכלו מֵעֲבוּר הארץ, כלומר דגן ותבואה ישנה שכבר גדלה שם והם קנו אותה. מאותה תבואה הם אפו מַצּוֹת שעשויות מחיטה שהבשילה לגמרי, ויחד איתן הם אכלו גם וְקָלוּי, שזה שיבולים רטובות שקלו אותן באש. האכילה הזו קרתה בְּעֶצֶם הַיּוֹם, ממש באמצע היום ולא בלילה שלפני.
תחשבו איזה פלא זה שבאותו זמן היו להם גם מצות מחיטה בשלה לגמרי וגם שיבולים שעוד לא סיימו להבשיל! הנס הזה קרה כי ברגע שהם נכנסו לארץ ישראל, התבואה מיהרה להבשיל באורח פלא כדי שיהיה להם שפע של אוכל. כך בני ישראל סיימו את תקופת הניסים של המדבר, והתחילו חיים חדשים ומרגשים בארץ משלהם.