תארו לעצמכם מצב שבו אין מנהיג או מלך, וכל אחד מחליט לעשות בדיוק מה שמתחשק לו, אפילו דברים שממש אסור לעשות. זה בדיוק מה שקרה למיכה. בגלל שלא היה שלטון מסודר בישראל, מיכה הלך והידרדר ממעשה רע אחד למשנהו. הוא החליט להקים לעצמו מעין מקדש פרטי קטן בתוך הבית שלו! המקום הזה נקרא בֵּית אֱלֹהִים, אבל הכוונה כאן אינה למקום קדוש לה׳, אלא למבנה מיוחד שהוא הכין כדי לעבוד בו עבודה זרה, יחד עם הפסל שאמו הביאה לו.
מיכה לא הסתפק בזה והמשיך להוסיף חפצים מכספו האישי. הכתוב מספר עליו: וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים. מהם הדברים האלו? אֵפוֹד הוא בגד מיוחד שנראה כמו סינר או מעיל קצר, שמיכה הכין כדי שייראה ממש כמו הבגד של הכהנים האמיתיים במשכן. תְרָפִים הם סוג של פסלים קטנים בצורת אדם, שאנשים באותו זמן חשבו שאפשר להשתמש בהם כדי לעשות קסמים ולגלות את העתיד.
עכשיו, כשהיו לו מקדש, בגדים ופסלים, מיכה היה צריך גם מישהו שינהל את המקום. הפסוק אומר וַיְמַלֵּא אֶת יַד אחד מבניו. הביטוי הזה אומר שהוא נתן לו תפקיד חשוב ומינה אותו להיות הכהן האישי שלו. מיכה פשוט לקח את אחד הבנים הבוגרים שלו, לימד אותו איך להקריב קרבנות לעבודה זרה, והפך אותו לכהן, למרות שהוא בכלל לא היה ממשפחת אהרון הכהן. כך אנחנו רואים איך מעשה רע אחד גורר אחריו עוד מעשים רעים, וכמה חשוב שיש הנהגה טובה ששומרת על הדרך הנכונה.