איכה, פרק ב׳, פסוק י״א

חורבן ירושלים ומוראות הרעב מביאים את המקונן לקריסה גופנית ונפשית מוחלטת, עד שהוא מעיד כי כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי מרוב בכי ממושך שהביא לאפיסת כוחות ולהרס ראייתו. עוצמת היגון פוגעת גם באיבריו הפנימיים כאשר חֳמַרְמְרוּ מֵעַי, כלומר מעיו מתכווצים בכאב שורף כאילו הושלכו לאש. תחושת המוות מתעצמת כשנִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי, תיאור של קריסת איבר חיוני מרוב אבל, או ביטוי למציאות ההיסטורית המחרידה של שודדים שדקרו רעבים בבטנם. סיבת הכאב האנוש היא עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, אסון הרעב וההרג, ובמיוחד המראה הקשה בו בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה. מראה זה מתאר כיצד התינוקות מתעלפים מרעב ברחובות העיר מתוך ייאוש, בתקווה שאימותיהם המורעבות יצליחו לייצר עבורם מעט חלב.