איכה, פרק ב׳, פסוק י״א

קרה לכם פעם שהייתם כל כך עצובים בגלל משהו, עד שהרגשתם שהעצב ממש עושה לכם כאב פיזי בגוף? הנביא שבוכה על חורבן ירושלים מתאר בדיוק את התחושה הקשה הזו. הוא אומר כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, כלומר הוא בכה כל כך הרבה זמן עד שפשוט נגמר לו הכוח. הכאב שלו לא נשאר רק בלב, אלא פוגע בו ממש בגוף. הוא ממשיך ואומר חֳמַרְמְרוּ מֵעַי, שזה אומר שהבטן שלו מתכווצת וכואבת מרוב צער. מרוב אבל וחולשה הוא מרגיש כאילו הגוף שלו קורס, ומתאר זאת במילים נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי. ולמה הוא כל כך שבור? הוא מסביר שזה עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי, בגלל האסון הגדול והרעב שפגעו בעם שלו. המראה שהכי כואב לו לראות הוא בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה. המילה בעטף פירושה להתעלף, והנביא מתאר איך הילדים הקטנים והתינוקות חלשים ומתעלפים ברחובות העיר מחוסר אוכל, וזה מה שגורם לו לבכי ולכאב העצום.