חורבנו הטראגי של העם נעוץ עמוק בכישלונה ובהונאתה של הנהגתו הרוחנית. במקום לשמש כמצפן מוסרי המיישר את דרכו של הדור ומעורר אותו מתרדמתו, מעלו נביאי השקר בתפקידם והעניקו לעם אשליות מנחמות שהובילו לאובדן. נביאים אלו מכונים בכוונה נְבִיאַיִךְ, שכן הם לא היו נביאי ה', אלא נביאים שהעם בחר, אהב והחזיק בהם, על אף שמעולם לא זכו לחזון אמת [לחם דמעה, ביאור שטיינזלץ].
נביאים אלו ניבאו שָׁוְא וְתָפֵל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בדברי כזב, הבל ושקר, שהם חסרי כל טעם וממש, כדבר תפל נטול מלח שמרחיק מהדרך הישרה. מנגד, יש המפרשים את המילה וְתָפֵל ככינוי לעבודה זרה, כלומר הנביאים הטעו את העם ופיתו אותם לאהוב ולהימשך לעבודת אלילים [תורה תמימה].
המעילה הגדולה של הנביאים מתבטאת בכך שוְלֹא־גִלּוּ עַל־עֲוֹנֵךְ. תפקידו של נביא אמת הוא להוכיח את העם על חטאיו הספציפיים פנים אל פנים כדי לעוררו לתשובה, אך נביאים אלו מתחו מסווה על פני העם כדי שלא יראה ויתבונן בחטאיו, ובכך אישרו את דרכם הרעה [תורה תמימה, ביאור שטיינזלץ]. אילו היו הנביאים חושפים את החטא הראשון בעודו יחיד, היה קל לשוב ממנו, אך שתיקתם וחיפוים על החטא גרמו לעבירות לגרור עבירות נוספות עד שהתרבו מאוד [לחם דמעה].
בעקבות שתיקתם, נמנע מהעם לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ. הפירוש המקובל הוא שהנביאים מנעו את שיבת העם למצבו התקין והקודם באמצעות חזרה בתשובה שהייתה מסירה מעליהם את הצרות [ביאור שטיינזלץ, לחם דמעה]. גישה נוספת קושרת את המילה שְׁבוּתֵךְ לשורש "שובב" ומשובה; כלומר, הנביאים לא יישרו את דרכו המרדנית של העם [רש"י, לחם דמעה]. יש אף המציעים באירוניה כי כוונת הנביאים בהסתרת החטא הייתה בדיוק זו – להבטיח שהעם ימשיך במשובתו ויוסיף לחטוא [לחם דמעה].
כתוצאה מהידרדרות זו, וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים. המילה מַשְׂאוֹת מתפרשת לרוב כנבואות וחזונות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], אך יש הדורשים אותה מלשון משא כבד, כמשא של גמל, המסמל צרות רבות ועבירות שהצטברו [לחם דמעה]. נבואות אלו נקראות וּמַדּוּחִים משום שהן הדיחו והרחיקו את העם מהדרך הישרה ומאת ה' [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. הדחה זו באה לידי ביטוי בהיגררות לעבודת אלילים רבים כמניין ימות השנה, וכן בהדחת העם לגלות, שם המשיכו נביאי השקר להפיח בהם תקוות שקר [מנחת שי, לחם דמעה].
לבסוף, יש הרואים במילים אלו תיאור של עונש מידה כנגד מידה. מכיוון שהנביאים חיזקו את ידי עושי הרשעה בנבואות שקר ולא הוכיחו אותם, ה' עצמו שלח להם רוח שקר כדי לפתות ולהרוס אותם, כך שאותן נבואות כזב הפכו למכשול אלוהי שנועד להכשילם סופית [אלון בכות].