איכה, פרק ב׳, פסוק י״ד

הנביאים שהעם בחר ואהב, המכונים נְבִיאַיִךְ, סיפקו אשליות כזב חסרות טעם ופיתו לעבודה זרה, דברים שהם שָׁוְא וְתָפֵל. במקום להוכיח את העם, הם הסתירו את חטאיו וְלֹא־גִלּוּ עַל־עֲוֹנֵךְ, ובכך נתנו אישור לדרך הרעה וגרמו לעבירות להתרבות. שתיקה זו מנעה מהעם לחזור בתשובה ולתקן את דרכו המרדנית, צעד שהיה יכול לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ למצב תקין ולהסיר את הצרות. בעקבות כך, וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים, כלומר הם המשיכו להשמיע חזונות שקר שהפכו למשא כבד של חטאים, ואלה הדיחו את העם מדרך ה' והובילו אותו אל הגלות.