ה' יוצא למלחמה חזיתית נגד עמו, כאשר הוא דרך קשתו כאויב ולוחץ ברגלו על הקשת כדי למתוח אותה מרחוק במטרה לעוררם לתשובה, אך בפועל מכה בהם באכזריות רבה משל אויב רגיל. ימינו של ה', המסמלת לרוב רחמים, עומדת נגדם באופן פעיל כאשר נצב ימינו כצר, ופוגעת מקרוב ובמדויק בצדיקים כדי לכפר על עוון הדור. מכות אלו כוונו אל היקרים מכל, ויהרג כל מחמדי עין, כאשר ה' השמיד את הבנים האהובים ואת מנהיגי העדה החשובים בירושלים. לבסוף, כאשר באהל בת ציון שפך כאש חמתו, ה' אומנם גרם לייסורים מתמשכים, אך מתוך רחמים בחר לכלות את זעמו במבני המקדש במקום להשמיד לחלוטין את האומה, והותיר פתח לתקווה.
איכה, פרק ב׳, פסוק ד׳
דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֙הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.