תארו לעצמכם מצב שבו מישהו שתמיד שומר עליכם ומגן עליכם, פתאום נראה כאילו הוא כועס עליכם מאוד. בזמן חורבן ירושלים, בני ישראל הרגישו בדיוק כך. ה׳ מתואר כאן כמו לוחם שדָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב. הוא מתח את הקשת שלו מרחוק, קודם כל כדי להזהיר את העם ולעורר אותם לחזור בתשובה ולתקן את המעשים שלהם לפני שתבוא פגיעה. אבל כשהם לא הקשיבו, המצב הפך לקשה יותר. יד ימין של ה׳, שבדרך כלל מסמלת עזרה ורחמים, עמדה עכשיו אחרת, ונִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר, כלומר היד המגנה הפכה להיות כמו צר, שזה אויב. הפגיעה הייתה כואבת והגיעה אל כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן, שהם האנשים הכי אהובים, חשובים ומכובדים שהיו בירושלים. ולמרות הכאב הגדול, יש בסוף הדברים גם נחמה. כשקוראים שבְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ, מבינים שה׳ שפך את הכעס שלו, שהיה חזק כמו אש, דווקא על המבנים של בית המקדש. הוא כילה את הכעס בעצים ובאבנים, ובזכות זה שמר על עם ישראל עצמו ולא השמיד את האומה, וכך השאיר לנו פתח של תקווה לצמוח מחדש בעתיד.
איכה, פרק ב׳, פסוק ד׳
דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֙הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.