תארו לעצמכם שאתם נמצאים בתוך מבצר חזק ומוגן, ופתאום חומות ההגנה הגבוהות פשוט נעלמות. איך הייתם מרגישים? זו בדיוק התחושה שליוותה את בני ישראל בזמן החורבן. בתחילת התהליך, ה' לקח מהעם את הכוח שלו. כאשר כתוב שה' גָּדַע בָּחֳרִי־אַף את כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל, הכוונה היא שהוא חתך והסיר את העוצמה שלהם. ממש כמו שקרן של בעל חיים מסמלת את הכוח והיופי שלו, כך הקרן כאן מסמלת את הכוח של עם ישראל, את המנהיגים החשובים ואת היכולת שלהם להגן על עצמם.
לאחר מכן, ה' הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב. בדרך כלל, ה' שומר על בניו, מגן עליהם ונלחם בעבורם, אבל הפעם הוא משך את ידו המגנה לאחור. ברגע שהשמירה של ה' הוסרה, האויבים יכלו להתקרב ולפעול.
כתוצאה מהסרת ההגנה הזו, החורבן התפשט במהירות ולכן נאמר וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה. אך למרות הקושי הגדול, מסתתרת כאן גם נחמה ורחמים. המילים אָכְלָה סָבִיב מלמדות אותנו שהאש לא פגעה מיד בכולם. היא בערה רק מסביב, בערים הרחוקות יותר או רק מחוץ לבתים. ה' עשה זאת בכוונה כדי לעכב את הפגיעה, וכך לתת לעם ישראל הזדמנות יקרה לעצור, לתקן את המעשים שלהם ולחזור בתשובה.