יצא לכם פעם לחשוב איך זה להעביר יום שלם בלי לעשות שום דבר ממה שאתם רגילים אליו? בלי לאכול, בלי לשתות ובלי שגרת היום יום שלכם? יום הכיפורים הוא בדיוק יום כזה. התורה קוראת ליום הזה שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן. למה המילה מופיעה פעמיים? כי המילה שַׁבַּת אומרת לנו להפסיק לעשות עבודה רגילה, והמילה שַׁבָּתוֹן מוסיפה שעלינו לעצור גם את הצרכים הרגילים של הגוף שלנו ולהימנע מתענוגות כמו אכילה ושתייה. זוהי מנוחה מוחלטת לגמרי.
אולי תשאלו את עצמכם למה אנחנו עושים את זה? התורה מדגישה שהמנוחה הזו הִיא לָכֶם. בשבת רגילה אנחנו נחים לכבוד ה', אבל יום הכיפורים מוקדש כולו לכם ולמענכם, כדי שתוכלו לקבל כפרה. כשאנחנו מפסיקים את כל הפעולות של הגוף, אנחנו בעצם מראים לה' שאנחנו סומכים עליו לגמרי. הציווי וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם מבקש מאיתנו לעצור בכוונה את צרכי הגוף, ולא להמשיך בשגרה כאילו זה סתם עוד יום.
בגלל שחלק גדול מיום הכיפורים קשור לעבודה המיוחדת של הכהן הגדול בבית המקדש, היינו יכולים לחשוב שאם אין לנו היום בית מקדש אז אולי לא צריך לצום. לכן התורה מסיימת במילים חֻקַּת עוֹלָם, כדי ללמד אותנו שהחובה לשבות ולצום היא נצחית ותישאר איתנו תמיד, בכל דור ודור.