יצא לכם פעם לנסות לנקות חלון או שולחן כשהידיים שלכם מלוכלכות בבוץ? זה פשוט בלתי אפשרי. קודם כל אנחנו צריכים לשטוף את הידיים שלנו היטב, ורק אז אפשר לנקות דברים אחרים. כך בדיוק קורה ביום הכיפורים. הכהן הגדול רוצה לבקש סליחה מה׳ עבור כל עם ישראל, אבל לפני שהוא יכול לעשות את זה, הוא חייב להיות נקי בעצמו מטעויות. הרי מי שרוצה לעזור לאחרים להיות נקיים, צריך קודם כל להיות נקי בעצמו.
לכן, הכהן הגדול מביא אל החצר של בית המקדש קורבן, וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת. התורה מדגישה שהפר הזה חייב להיות אֲשֶׁר לוֹ, כלומר פר שהוא קנה בכסף הפרטי שלו בלבד, ולא בכסף של אנשים אחרים או של הציבור.
כאשר הכהן מבקש סליחה, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, הכוונה היא שהוא מתוודה במילים. הוא מניח את הידיים שלו על הראש של הפר ואומר לה׳ בכנות את כל הטעויות שהוא עשה, מהקלות ביותר ועד החמורות ביותר. הוא לא מחפש תירוצים, אלא מבקש סליחה באמת ובתמים מכל הלב כדי שהעתיד שלו יהיה נקי.
אבל הכהן לא מבקש סליחה רק על עצמו, אלא גם וּבְעַד בֵּיתוֹ. המילה ביתו מתכוונת לאשתו ולמשפחה שלו. זה מלמד אותנו משהו מקסים: כדי להגיע למדרגה רוחנית כל כך גבוהה ביום הכיפורים, הכהן חייב שיהיה לו בית טוב וטהור. החיים בתוך המשפחה הם הבסיס לכל הדברים הטובים והגדולים שאנחנו עושים בחוץ.