ויקרא, פרק ט״ז, פסוק ו׳

תהליך הטהרה הלאומי מתחיל בנקיות כפיים אישית של הכהן הגדול, שכן ראוי שהזכאי יכפר על החייב, ולכן וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אל העזרה שבמקדש. התורה מדגישה כי זהו פר אֲשֶׁר לוֹ, כלומר קורבן שנקנה מכספו הפרטי בלבד ולא מכספי ציבור, תנאי הכרחי לכשרות העבודה. מכיוון שבשלב זה הפר טרם נשחט, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ משמעו וידוי מילולי כנה של הכהן על חטאיו מן הקל אל החמור, אף שיש הסבורים שהכפרה מתייחסת לזריקת הדם שתיעשה בהמשך. הכהן מתוודה גם וּבְעַד בֵּיתוֹ, כלומר על אשתו, שכן חובה עליו להיות נשוי לאישה אחת בלבד כדי להבטיח את טהרת מחשבתו. דרישה זו מלמדת כי העלייה לפסגות הרוחניות בקודש הקודשים חייבת להיות מבוססת על הרמוניה בחיי המשפחה.