ויקרא, פרק ט״ז, פסוק כ״א

הכהן הגדול מעביר באופן סמלי את חטאי העם כאשר וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י יָדָ֗ו בכל כוחו עַ֣ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒, המייצג את יצר האדם העקשן. תוך כדי המגע הוא וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שנעשו במזיד וְאֶת־כׇּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם שנעשו מתוך מרד, תוך בקשה מה' שיתייחס אליהם לְכׇל־חַטֹּאתָ֑ם, כאילו היו שגגות קלות. באמצעות הוידוי מופרשות העבירות מן העם כאשר הכהן וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר, המשמש כנושא משאם בעל כורחו. לבסוף מורחקים החטאים כאשר הוא וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י, אדם שאינו בהכרח כהן אשר זומן למשימה מראש או בקיא בניווט, המוביל את השעיר הַמִּדְבָּֽרָה׃, אל מקום שממה מבודד שבו יישכחו.