ביום הכיפורים, וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו באופן בלעדי את האחריות לכפר על חטאי המזיד, כשהוא מאגד בתוכו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם ופשעיהם שעליהם התוודה הכהן. משא החטאים מורחק אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה, שהיא אזור הררי, שומם ומנותק מיישוב אדם, כדי למנוע מהטומאה לפגוע באדמה חקלאית וכדי לטעת בעם ביטחון שחטאיהם נמחו. הרחקה זו מסמלת ניתוק מוחלט מן העבר, בין אם כביטוי להענשת הכוחות המחטיאים את ישראל ובין אם כגזירת מלך פשוטה שאין להרהר אחריה. לבסוף, הכהן וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר אל מותו הוודאי מן הצוק, ואינו רשאי להמשיך בעבודת היום עד שיתקבל אישור על הגעתו. מות השעיר משלים את סילוק החטא, אף שהכפרה עצמה כבר הושגה בשלבים הקודמים של עבודת היום.
ויקרא, פרק ט״ז, פסוק כ״ב
פרשת אחרי מות
וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.