יצא לכם פעם לעשות טעות ולרצות פשוט לקחת אותה ולזרוק אותה הכי רחוק שאפשר כדי להתחיל הכל מחדש? ביום הכיפורים בבית המקדש עשו בדיוק את זה, בצורה סמלית ומיוחדת. הכהן הגדול היה מתוודה על כל הטעויות של עם ישראל, ואז היו לוקחים תיש שנקרא שעיר. התורה מדגישה שהשעיר נושא עָלָיו את כל המעשים הלא טובים, כי רק השעיר המיוחד הזה של יום הכיפורים נועד לכפר על כל החטאים. הוא לוקח איתו את עֲוֹנֹתָם, כלומר את כל סוגי החטאים והטעויות שהעם עשה.
אדם מיוחד היה מוביל את השעיר הרחק אל המדבר, אֶל־אֶרֶץ גְּזֵרָה. המקום הזה הוא אזור הררי, תלול ומנותק לגמרי מכל מקום שבו חיים בני אדם או מגדלים צמחים. התורה מצווה וְשִׁלַּח אֶת־הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר, כלומר מרחיקים אותו אל השממה כדי שלא יחזור לעולם. הפעולה הזו נתנה לעם ישראל הרגשה של כוח ותקווה. ברגע שהכהן הגדול קיבל הודעה שהשעיר הגיע למדבר הרחוק, כל העם הרגיש ביטחון בלב. הם ידעו שהטעויות שלהם נמחקו לגמרי על ידי ה', והם יכולים לפתוח דף חדש ונקי.