נסו לדמיין רגע מרגש מאוד בבית המקדש. הכהן הגדול נמצא ממש בתוך ההיכל, והוא מתכונן לאחד את כל עם ישראל. הוא ניגש אל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', שהוא מזבח הזהב המיוחד שעליו מקטירים את הקטורת. התורה אומרת שהכהן וְיָצָא, כלומר הוא זז לאחור מהמקום שבו עמד קודם קרוב לפרוכת, ועובר לעמוד בצד החיצוני יותר של המזבח.
עכשיו הוא צריך לטהר את המזבח עצמו, ולכן כתוב וְכִפֶּר עָלָיו. למה שמזבח יצטרך טהרה? מכיוון שמזבח הזהב היה חלול, יכול להיות שבמשך השנה אדם טמא נגע בו בטעות. הכהן מטהר את המזבח כדי שיישאר קדוש וטהור.
כדי לעשות זאת, הכהן לוקח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר. במקום להשתמש בכל אחד מהם בנפרד, הוא מערבב אותם יחד בתוך כלי אחד. דם הפר שייך לכהנים, ודם השעיר שייך לכל עם ישראל. הערבוב שלהם יחד מלמד אותנו שיעור חשוב: כדי לקבל סליחה ומחילה, כולנו צריכים להיות מאוחדים. המנהיגים והעם כולו מתחברים יחד בענווה ומשלבים כוחות כדי לעשות את רצון ה'.
לבסוף, הכהן לוקח מהתערובת המשותפת הזו וְנָתַן עַל־קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. הוא מקיף את המזבח, מצד לצד, ונותן מעט על כל אחת מארבע הפינות העליונות שלו, שנקראות קרנות, וכך הוא מסיים לטהר את מזבח הזהב מכל הכיוונים.