בעיצומה של עבודת יום הכיפורים, נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים כדי לבצע את פעולת הכפרה המרכזית. שם, מול ארון הברית, הוא מזה את דם הקורבן באופן מדויק ומחושב, כדי לטהר את המקדש ולכפר על עוונותיהם של ישראל.
וְלָקַח מִדַּם הַפָּר הכהן יוצא מן הקודש אל העזרה, ונוטל את מזרק הדם מידיו של כהן אחר שהיה ממרס ומערבב אותו ברציפות כדי שלא יקרש. הפרשנים מדייקים כי המילה "מִדַּם" באה ללמד שאם חלילה נקרש חלק מן הדם, הכהן נוטל ומעביר לכלי אחר רק את החלק הראוי והנוזלי [העמק דבר].
וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ ההזאה נעשית באצבע המורה של יד ימין. כל הזאה והזאה דורשת טבילה נפרדת של האצבע בתוך הדם [שפתי כהן, רד"צ הופמן].
עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה הכפורת היא מכסה הארון, ושמה מעיד על תפקידה – לכפר על חטאי ישראל [רבנו בחיי]. הכהן עומד בין שני בדי הארון ומזה את הדם לכיוון החזית המזרחית של הכפורת, שכן כל מקום בתורה שבו נאמר פנים הכוונה היא לצד מזרח [תורה תמימה, אדרת אליהו]. הפרשנים מסכימים כי הכהן אינו מזה את הדם ממש על גג הכפורת, אלא מכוון כנגד עוביה, כך שטיפות הדם נופלות לבסוף אל הקרקע. צורת ההזאה היא בקו אנכי, טיפה תחת טיפה, כמצליף בשוט. כאשר הכהן מזה כלפי מעלה הוא מצדד את גב ידו כלפי מטה, וכאשר הוא מזה כלפי מטה הוא הופך את ידו [רש"ר הירש, ביאור יש"ר].
וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים בסך הכל מבצע הכהן שמונה הזאות: אחת כלפי מעלה ושבע כלפי מטה. אף שהמילה פעמים מיותרת לכאורה, היא באה להדגיש שמדובר בשבע פעולות נפרדות של הזאה ולא רק בשבע טיפות [תורה תמימה]. באשר להזאה הבודדת שלמעלה, ישנה מחלוקת כיצד לומדים זאת מן הפסוק; בעוד שחלק מן הפרשנים סבורים כי פשט המילה "וְהִזָּה" בתחילת הפסוק משמעה הזאה אחת [רש"י, גור אריה], פרשנים אחרים טוענים כי מבחינה לשונית המילה אינה מעידה על כמות, והעובדה שמדובר בהזאה אחת נלמדת באמצעות גזירה שווה מדם שעיר החטאת [מזרחי, שפתי חכמים].
המילה יַזֶּה מופיעה שוב בחלקו השני של הפסוק, והפרשנים מסבירים כי כפילות זו באה ללמד על סדר הספירה הייחודי של הכהן הגדול. הכהן לא מנה ברצף מן האחת עד השמונה, אלא צירף את ההזאה הראשונה לכל אחת מההזאות שלמטה: "אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש" וכן הלאה. מטרת ספירה זו נתונה במחלוקת תלמודית; יש המסבירים כי הדבר נועד למנוע טעות בספירת ההזאות, ויש הרואים בכך חובה עקרונית המחברת את ההזאה העליונה לתחתונות [רבנו בחיי, תורה תמימה].
מבחינה רעיונית, ההזאה האחת למעלה מסמלת את הקשר לה' ואת האחדות השלמה, בעוד שבע ההזאות למטה מסמלות את העולם הארצי והמעשי. הספירה המשותפת מבטאת את החובה לקשור כל פעולה והתקדמות בעולם המעשה אל המקור האלוהי העליון, כך שכל המציאות הארצית מתקדשת ומתחברת לבורא [רש"ר הירש, שפתי כהן].