ויקרא, פרק ט״ז, פסוק ז׳

פרשת אחרי מות

Leviticus 16:7Sefaria

וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

בעיצומו של יום הכיפורים, לאחר שהכהן הגדול מכפר על עצמו ועל ביתו, הוא ניגש לטפל בכפרת הקהילה כולה. מוקד העבודה הציבורית נסוב סביב זוג שעירים, אשר נושאים עליהם את המשא הכבד של חטאי העם. הצגתם המשותפת של השעירים מהווה הקדמה הכרחית ורבת משמעות להגרלה שתחרוץ את גורלם השונה בתכלית.

המילה וְלָקַח נבחרה במקום הפועל "והקריב", משום שבשלב זה טרם מתבצעת פעולת הקרבה ממשית, אלא רק קביעת ייעודם של בעלי החיים [רד"צ הופמן]. פעולת הלקיחה וההעמדה אינה חייבת להיעשות דווקא על ידי אהרן הכהן בעצמו [רד"צ הופמן]. התורה דורשת שהלקיחה של שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם תעשה בעת ובעונה אחת, שכן הם מעכבים זה את זה ותלויים זה בזה לקיום המצווה [מלבי"ם, אדרת אליהו]. יתרה מכך, המילה "השעירם" חסרה את האות יו"ד, כאילו נכתבה בלשון יחיד, כדי ללמד ששני השעירים צריכים להיות זהים לחלוטין במראם ובקומתם [פענח רזא, רש"ר הירש].

מיקומם הפיזי של השעירים מוגדר במילים וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לשער המזרחי של העזרה (שער ניקנור), בצדו הצפוני של המזבח. השעירים מוצבים כאשר פניהם מופנות מערבה, היישר אל מול קודש הקודשים, ואחוריהם כלפי מזרח [רלב"ג, מלבי"ם, ביאור יש"ר, רד"צ הופמן, רש"ר הירש].

מעבר למיקום הפיזי, להעמדת שני השעירים יחד לִפְנֵי ה' ישנה חשיבות תיאולוגית עמוקה, שנועדה למנוע טעות חמורה. מאחר שאחד השעירים עתיד להשתלח לעזאזל, מילה המפורשת כצוק הרים קשה ותלול [רבנו בחיי], פעולה זו עלולה להיראות חלילה כעבודה זרה, כעין מתנה או קורבן לכוחות הרע ולשטן כדי למנוע מהם לקטרג על ישראל ביום הדין. כדי לשלול מחשבה זו מכל וכל, מצווה התורה להעמיד את שני השעירים יחד לפני ה' עוד בטרם הוטל הגורל. בכך מוצהר כי שניהם מהווים מתנה לה' בלבד, וכי החלוקה ביניהם נעשית על פי גזירתו ורצונו של האל, ולא כבחירה אנושית לפייס כוחות חיצונים [רבנו בחיי, אור החיים].

על פי תפיסה זו, חטאי האדם יוצרים בעולם כוחות שליליים ומשחיתים. בעוד השעיר המוקרב לה' מכפר על חטאים קלים ושגגות הקשורים לטומאת המקדש, השעיר המשתלח נושא עליו את כל הזוהמה של העבירות החמורות והזדונות. העמדתם לפני ה' ממחישה כי האל, ברוב רחמיו, הוא זה שמעניק לישראל את המנגנון הרוחני הזה. הוא מאפשר לרכז את כל הטומאה שנוצרה ממעשי העם אל עבר שעיר אחד, ולשלוח אותו אל מרחבי השממה והחורבן. כך, מנוטרלים כוחות הקטרוג, ותפילתם של ישראל יכולה לעלות בטהרה ובלי מפריע היישר אל ה' [אור החיים, רבנו בחיי].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ו׳
פסוק ח׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.