בשיאו של יום הכיפורים, לאחר סיום העבודות הפנימיות ושילוח השעיר לעזאזל, הכהן הגדול עובר לשלב המשלים של עבודת היום. שלב זה מציין את המעבר מבגדי הלבן הייחודיים בחזרה לבגדי הכהונה הרגילים, ואת השלמת תהליך הכפרה באמצעות קורבנות העולה.
התורה מצווה וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם. רחיצה זו היא טבילה מלאה הנדרשת בכל פעם שהכהן משנה את בגדיו מבגדי לבן לבגדי זהב, ולהפך [רש"י, מזרחי, רלב"ג]. לעומת גישה זו, יש המפרשים כי רחיצה זו אינה טבילת כל הגוף, אלא קידוש ידיים ורגליים בלבד [חזקוני, אדרת אליהו]. הטבילה מתבצעת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, כלומר בתחום המקודש בקדושת העזרה [רש"י, ספורנו, מלבי"ם]. רוב הפרשנים מציינים כי מקום זה היה ממוקם על גג לשכה מיוחדת במקדש שנקראה "בית הפרווה", על שם מכשף שבנה אותה [רש"י, שפתי חכמים, גור אריה]. מנגד, יש המתארים כי הטבילה נערכה בחצר אוהל מועד, מאחורי סדין שנפרש לשם צניעות [אבן עזרא]. הפרשנים מדגישים כי מתוך חמש טבילות שטובל הכהן ביום הכיפורים, ארבע מתבצעות במקום קדוש מכיוון שהן חובה מעבודת היום, ואילו הטבילה הראשונה של הבוקר נערכה במקום חול, שכן מטרתה הייתה רק להזכיר לכהן לבדוק את עצמו ולפרוש מטומאה ישנה [רש"י, מזרחי, גור אריה].
לאחר הטבילה נאמר וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו. אין הכוונה לבגדי חול רגילים, אלא לשמונה "בגדי הזהב" המסורתיים שבהם הוא משרת בקודש בכל ימות השנה [רש"י, שטיינזלץ, מזרחי]. כעת הכהן עובר מיקום: וְיָצָא מן ההיכל או מלשכת הטבילה אל החצר שבה עומד מזבח העולה החיצון [רש"י, מזרחי, ביאור יש"ר].
שם הוא ניגש להקרבה: וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם. קורבנות אלו הם אֵיל העולה של אהרון ואֵיל העולה של העם שהוזכרו בתחילת הפרשה [רש"י, רלב"ג]. הפרשנים מסכימים כי סדר הפעולות קריטי: תחילה הוא מקריב את עולתו ורק לאחר מכן את עולת העם, שכן סדר המילים בפסוק מלמד על סדר המעשים, וכן מן הראוי שהכהן יכפר על עצמו בטרם יכפר על אחרים [מלבי"ם, אדרת אליהו, רלב"ג]. כמו כן, הקרבת העולות מתבצעת רק לאחר סיום כל עבודת החטאות ושעיר המשתלח, שכן קורבן חטאת קודם תמיד לקורבן עולה [ספורנו].
פעולות אלו מובילות לתכלית הסופית של היום: וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם. כפרה זו, הנעשית באמצעות קורבנות העולה, נועדה להשלים את מה שלא כיפרו החטאות הפנימיות. בעוד החטאות מכפרות על עבירות חמורות, קורבנות העולה מכפרים על ביטול מצוות עשה [העמק דבר], וכן מכפרים על חטאים פנימיים ודקים יותר של הרהורי הלב. זוהי כפרה הראויה לאנשים שהם כבר נקיים כפיים וברי לבב לאחר עיקר עבודת היום [ספורנו], ובכך נשלם תהליך הריצוי והכפרה במלואו [רלב"ג].