ויקרא, פרק ט״ז, פסוק כ״ד

בשלב המעבר מהעבודות הפנימיות של יום הכיפורים, הכהן הגדול מחליף את בגדיו, ולשם כך הוא טובל את כל גופו או לפחות רוחץ את ידיו ורגליו, כאשר וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם. טבילת חובה זו נערכת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ בתחום העזרה, כגון על גג לשכה ייעודית או מאחורי סדין. לאחר מכן וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו, שהם שמונת בגדי הזהב המסורתיים, וְיָצָא אל החצר שבה עומד מזבח העולה החיצון. שם הוא ניגש להקרבה כאשר וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם, כשהוא מקפיד להקריב תחילה על עצמו ורק אחר כך על העם. פעולות אלו חותמות את סדר העבודה, וכך וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם על ביטול מצוות עשה ועל הרהורי הלב, ומשלים את תהליך הריצוי עבור מי שכבר נטהרו קודם לכן מעבירות חמורות בחטאות הפנימיות.