ויקרא, פרק ט״ז, פסוק י״ז

עבודת יום הכיפורים דורשת בידוד מוחלט של הכהן הגדול, ולכן קובעת התורה כי וְכׇל־אָדָם לֹא־יִהְיֶה בהיכל, לרבות כהנים הרשאים בדרך כלל להיכנס לשם. האיסור להימצא בְּאֹהֶל מוֹעֵד נועד למנוע הסחת דעת או הצצה אל קודש הקודשים, ומדגיש את המפגש הישיר עם ה' שאליו לא ניגשים אפילו מלאכים. הרחקה זו חלה לאורך כל זמן העבודה לדורות, בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד־צֵאתוֹ, וכוללת את כל פעולות הכפרה. תהליך הכפרה מתבצע בסדר מדויק, ולכן הכהן וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל, מתוך העיקרון שעליו להיות נקי בעצמו לפני שיכפר על משפחתו, על שאר הכהנים ולבסוף על העם. בין אם הכפרה מושגת באמצעות הקטורת המאחדת או על ידי הזאת הדם, הקדושה המושגת בלב המקדש מקרינה לבסוף החוצה אל כל מעגלי החיים של האומה.