ויקרא, פרק ט״ז, פסוק ל״ב

עבודת יום הכיפורים הפנימית היא חוק עולם החייב להתבצע בכל דור, כאשר התוספת וְכִפֶּר הַכֹּהֵן מדגישה שכל כהן גדול שמונה כדין כשר לעבודה זו. התקדשותו לתפקיד נעשית באחת משתי דרכים: אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ בשמן המשחה, או וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ, כלומר קבלת סמכות באמצעות לבישת שמונת בגדי הכהונה, אפשרות המכשירה כהנים גם בתקופות שבהן שמן המשחה נגנז. הזכות לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו קובעת כי לבן הכהן יש קדימות לרשת את התפקיד, אך זאת רק בתנאי שהוא אכן ממלא את מקום אבותיו וראוי לכך במידותיו וביראת שמים. ביום הכיפורים עצמו, הכהן פושט את בגדי תפארתו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ, שהם בגדי פשתן לבנים, פשוטים ומוקדשים, המסמלים את ההכרה בחסרון העם ואת השאיפה לטהרה מול פני ה'.