ויקרא, פרק ט״ז, פסוק י״א

בעיצומו של סדר העבודה ביום הכיפורים, ניגש הכהן הגדול לשלב המעשי של כפרתו האישית, שלב המהווה תנאי הכרחי להמשך עבודת היום.

המילה וְהִקְרִיב מתפרשת כהבאת הפר שנית אל מקום השחיטה [רלב"ג], או כפעולת הסמיכה שבה הכהן סומך את ידיו על ראש הבהמה, שכן פעולה זו חייבת להיעשות בסמוך ככל האפשר לרגע השחיטה [פענח רזא, ביאור שטיינזלץ]. אזכור ההקרבה כאן, לאחר שכבר הוזכרה בפסוקים הקודמים, נועד לחדש את רצף עבודת הפר לאחר שהופסק לצורך עריכת הגורל על שני השעירים [אבן עזרא, רש"ר הירש].

הכתוב מדגיש כי זהו פר החטאת אֲשֶׁר לוֹ, כלומר פר שנרכש מכספו הפרטי של אהרן ולא מקופת הציבור [מלבי"ם, ברכת אשר על התורה]. מתוך בעלותו האישית על הקרבן, נלמד כי קיימת מצווה מיוחדת שהכהן הגדול ישחט את הפר בעצמו [העמק דבר].

הפעולה הבאה היא וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. הפרשנים מסכימים כי כפרה זו אינה כפרת הדם, שהרי הבהמה טרם נשחטה, אלא כפרת דברים, כלומר וידוי מילולי [ספורנו, מזרחי]. זהו הווידוי השני שעורך הכהן הגדול ביום הכיפורים. בעוד שבווידוי הראשון המילה בֵּיתוֹ התייחסה לאשתו ולבני משפחתו הקרובים, בווידוי השני המושג מורחב וכולל את כל שבט הכהנים, אחיו המשרתים בקודש [רש"י, פירושי רד"צ הופמן].

מדוע לא כלל הכהן את כל אחיו בווידוי הראשון, ומדוע פיצל את הווידויים? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים נשענת על הכלל "יבוא זכאי ויכפר על החייב". הכהן הגדול חייב תחילה להיטהר לחלוטין בעצמו, ורק לאחר מכן הוא ראוי לבקש כפרה על שאר הכהנים [מזרחי, שפתי חכמים, רש"ר הירש]. למרות שכבר התוודה על עצמו, הוא חוזר ומזכיר את עצמו בווידוי השני. הדבר נועד לכפר על חטאים קלים שאולי אירעו בפרק הזמן שבין שני הווידויים, או כדי להדגיש שמכיוון שהפר נקנה מכספו, הכהנים האחרים טפלים אליו בכפרה זו והוא נותר העיקר [גור אריה, שפתי חכמים]. כפרה ייחודית זו של הכהנים מתמקדת אך ורק בחטאים של טומאת המקדש וקודשיו, בעוד שאר העוונות מתכפרים על ידי שעיר המשתלח [רש"י, משכיל לדוד].

לאחר הווידוי מגיע השלב של וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת. הכהן הגדול שוחט את הבהמה ומקבל את דמה אל תוך כלי שרת. מכיוון שמיד לאחר מכן עליו להיכנס לקודש הקודשים כדי להקטיר את הקטורת, הוא אינו יכול להזות את הדם מיד. לכן, הוא מוסר את מזרק הדם לכהן אחר, שתפקידו לערבב ולנענע את הדם ללא הפסקה כדי למנוע ממנו להיקרש עד שהכהן הגדול ישוב מן ההקטרה [רלב"ג, חזקוני, ביאור יש"ר]. ברמה הרעיונית, פעולת השחיטה מסמלת את ויתורו של הכהן על האנוכיות שלו, ואת התמסרותו המוחלטת והשמחה לעבודת ה' [רש"ר הירש].