ויקרא, פרק ט״ז, פסוק י״א

לאחר עריכת הגורלות מחדש הכהן הגדול את רצף העבודה, וְהִקְרִיב אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ אל מקום השחיטה תוך סמיכת ידיו על ראש הבהמה שנקנתה מכספו הפרטי. מתוך בעלותו האישית על הקרבן נלמד כי עליו לשחוט אותו בעצמו, אך בטרם יעשה זאת הוא עורך וידוי מילולי שני, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. בווידוי זה הוא מבקש כפרה על טומאת המקדש עבור כל שבט הכהנים, וזאת רק לאחר שנטהר בעצמו לחלוטין בווידוי הראשון כדי שיוכל לכפר על אחיו. לאחר מכן הכהן וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ, פעולה המסמלת את ויתורו על האנוכיות והתמסרותו המוחלטת לעבודת ה'. את מזרק הדם הוא מוסר מיד לכהן אחר שיערבב אותו כדי למנוע את קרישתו, בזמן שהוא עצמו נכנס להקטיר קטורת בקודש הקודשים.