ויקרא, פרק ט״ז, פסוק כ״ט

כפרת יום הכיפורים מותנית בהכנעת הגוף ובהשתתפות פעילה של כל העם, והיא נקבעה לְחֻקַּת עוֹלָם שתקפה לנצח וללא פטור לאיש. בתאריך המדויק של בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, הוא חודש תשרי שבו האדם נידון לפני ה', נדרשים הכול לקיים תְּעַנּוּ אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם באמצעות צום והימנעות מצרכים גופניים, כדי להכניע את התאוות ולשמש כתחליף להקרבת קרבן. במקביל, הציווי וְכׇל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ דורש שביתה מוחלטת מכל פעולה, כדי לנתק את האדם מטרדות העולם ולאפשר לו להתמקד בתפילה ובתשובה. חובות אלו חלות בשווה על כולם: על הָאֶזְרָח שנולד בישראל, לרבות הנשים, וכן על הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם, שהוא גר צדק הנדרש לגבורה רוחנית מול הרגלי עברו.