ויקרא, פרק ט״ז, פסוק ד׳

ביום הכיפורים נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים כשהוא לבוש בארבעה בגדי פשתן לבנים, ללא בגדי הזהב המזכירים את חטא העגל, כדי לעורר בו ענווה ולסמל טהרה. הוא נדרש שכְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ ללא כל חציצה על הגוף, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף, כלומר יניח על ראשו כובע שקופל והוכן מראש. סדר הלבישה בפועל, מהמכנסיים ועד למצנפת, מבטא תהליך של התעלות וכפרה, ואף שאלו בגדים פשוטים הנרכשים מקופת הציבור, בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם המדמים את הכהן למלאכי השרת. לפני המעבר לבגדים אלו וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ, טבילה המסמלת התנתקות מהחומריות והתנקות לקראת המפגש עם ה'. לבסוף, המילה וּלְבֵשָׁם רומזת לכך שלאחר השימוש ביום זה, הבגדים נגנזים לעולם ואינם משמשים שוב בשנה הבאה.