יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר לנקות משהו שאנחנו לא יכולים לראות? ביום הכיפורים, אחרי שהכהן הגדול מבקש סליחה על עצמו ועל משפחתו, הוא ניגש למשימה החשובה ביותר: לבקש סליחה עבור כל עם ישראל. כדי לעשות את זה, הוא מביא שני שעירים, שהם סוג של עזים.
התורה משתמשת במילה וְלָקַח, כי בשלב הזה הכהן עדיין לא מקריב אותם, אלא רק מכין אותם לתפקיד שלהם. הכהן מביא את שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם ביחד, והם חייבים להיות זהים לחלוטין. הם צריכים להיראות אותו הדבר בדיוק ולהיות באותו הגובה.
הכהן מעמיד את שניהם בפתח המקדש, כשפניהם לכיוון קודש הקודשים. התורה מדגישה שהוא וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה'. למה כל כך חשוב ששניהם יעמדו יחד לפני ה'? בהמשך היום, כל שעיר יקבל תפקיד שונה לגמרי. שעיר אחד יוקדש לה', והשעיר השני יישלח רחוק מאוד אל המדבר, למקום שנקרא עזאזל, כדי לקחת איתו ולהרחיק את כל המעשים הלא טובים של עם ישראל.
כדי שלא נחשוב בטעות שהשעיר שנשלח למדבר הוא סוג של מתנה לכוחות רעים, הכהן מעמיד את שניהם יחד לפני ה' עוד לפני שנקבע התפקיד שלהם. כך כולם מבינים ששני השעירים הם חלק ממצווה אחת שה' נתן לנו באהבה. ה' ברחמיו הרבים נתן לנו דרך מיוחדת להרחיק מאיתנו את כל הטעויות שעשינו, כדי שהתפילות שלנו יוכלו לעלות אליו נקיות וטהורות.