ויקרא, פרק י״ז, פסוק י״ד

איסור אכילת הדם נובע מכך שהדם מייצג את כוח החיים עצמו, ואכילתו מהווה פגיעה בסדר הבריאה מאחר שאין לאדם שליטה על החיים. התורה מנמקת זאת בקביעה דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, כלומר הדם עומד במקום הנפש ומעורב בה לחלוטין בתוך הגוף, ולכן אדם האוכל דם מחדיר לעצמו טבע בהמי המשחית את מידותיו. הפנייה הכללית וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל באה להטיל אחריות על הציבור כולו למנוע חטא זה, תוך הדגשה כי דַּם כָּל בָּשָׂר אסור, כולל חיות ועופות שאינם מוקרבים על המזבח. החזרה על העיקרון כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא מובילה לאזהרה החמורה לפיה כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת, עונש המוטל על היחיד שחוטא ומנתק את חוט הנשמה המחבר אותו אל ה'.