ויקרא, פרק י״ז, פסוק ח׳

האיסור להקריב קורבנות מחוץ למשכן מורחב כאן לגזירה מוחלטת ועצמאית האוסרת על עצם העלאת הקורבן בחוץ, כפי שמצוין בפנייה וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר. הציווי חל על כל אדם מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, גם אם אינו כהן, וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר, לרבות גרי צדק ואנשים המצויים בתהליך גיור, והכפילות אִישׁ אִישׁ מלמדת שגם שני אנשים שפעלו יחד חייבים שניהם. האיסור מופנה לכל מי אֲשֶׁר יַעֲלֶה קורבן לשם ה' על מזבח חיצוני, בין אם מדובר בקורבן עֹלָה הנשרף כליל, אוֹ בפעולת זריקת הדם, ובין אם זהו זָבַח המיועד לאכילה, ובכך מקיף את כל סוגי הקורבנות. מכיוון שזהו איסור נפרד מאיסור השחיטה, אדם חייב על הקטרה בחוץ גם אם הקורבן כבר נפסל בשחיטה בחוץ, ואפילו אם העלה רק איבר אחד.