ויקרא, פרק י״ז, פסוק ט׳

הקרבת קורבנות מחוץ למשכן פוגעת בריכוזיות עבודת ה', ולכן חל איסור חמור על מי שאת קורבנו וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ. איסור זה מקיף כל דבר הראוי להקרבה, והוא תקף כאשר האדם מתכוון לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיהֹוָה, כלומר להשלים את מעשה ההקרבה לשם שמיים כשהקורבן שלם, אפילו אם מדובר בקורבן יחיד. העונש על כך מופנה כלפי אדם פרטי שעבר על האיסור ולא כלפי ציבור, וקובע כי וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו. משמעות הכרת היא עקירה שורשית מתוך בני עמו, הכוללת מוות קודם הזמן, הכחדת הזרע וניתוק רוחני נצחי מחיי העולם הבא.