ויקרא, פרק י״ז, פסוק י״ב

איסור צריכת הדם שהוזכר קודם לכן מודגש שוב במילים עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, שכן הדם נאסר משום שהחיים קשורים בו באופן הדוק ולא רק מפני שנועד להקרבה על המזבח. האזהרה כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם נועדה לכלול גם את הקטנים, ומטילה חובה על המבוגרים להשגיח עליהם ולא להאכילם דם בידיים, אף שעונש הכרת חל רק על מי שאוכל בפועל. הציווי לֹא תֹאכַל דָּם כולל גם איסור שתייה של דם נוזלי הראוי להזאה, שכן שתייתו נחשבת כאכילה. איסור גורף זה חל באותה מידה על כל הגרים המצטרפים לעם ישראל וחיים בתוכו, ועל כן נאמר וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם.