ויקרא, פרק כ׳, פסוק כ״ב

עליכם ללמוד ולזכור בלבכם, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־כׇּל־חֻקֹּתַי, שהם איסורי העריות שאינם מובנים תמיד לשכל, וְאֶת־כׇּל־מִשְׁפָּטַי, שהם ההוראות ההגיוניות ודיני העונשין, ולאחר מכן ליישמם בפועל, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. קיום מצוות אלו וריסון התאוות הבהמיות מהווים תנאי קיומי לישיבה בארץ ישראל, שהיא ישות קדושה שאינה מסוגלת לשאת בתוכה עוברי עבירה. בדומה לאדם בעל קיבה רגישה הדוחה באלימות מאכלים מקולקלים, כך מזהיר ה' וְלֹא־תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ בעונש קולקטיבי של גלות אם רוב העם יחטא או אם הצדיקים ישתקו, אף שזכות שקידה על לימוד התורה עשויה למנוע גירוש מוחלט. בניגוד לעמי כנען ששהו במקום באופן זמני, ה' מצהיר אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ לישיבת קבע נצחית. ישיבה זו נועדה להגשים את התכלית העליונה של השראת השכינה, הקמת המקדש וחיים תחת הנהגתו הניסית של ה'.