ויקרא, פרק כ׳, פסוק ט׳

המשפחה היא עמוד התווך של החברה, ולכן כל גבר או אישה, הכלולים במילים כִּי אִישׁ אִישׁ, הפוגעים בהוריהם נחשבים כמי שמורדים בה' שהשתתף ביצירתם. אדם אֲשֶׁר יְקַלֵּל בשמו המפורש של ה' את הורהו הביולוגי הוודאי, אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, יתחייב בעונש גם אם קילל רק אחד מהם. התורה מזדעזעת ממעשה התועבה וחוזרת על המילים אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל כדי ללמד שהאיסור חל גם לאחר מותם, וכיוון שהם נחשבים לגוף אחד הרי שפגיעה באחד מהם כמוה כפגיעה בשניהם. דינו של המקלל הוא מוֹת יוּמָת בסקילה, והקביעה דָּמָיו בּוֹ מדגישה שהוא הביא את מיתתו על עצמו במו ידיו וניתק את עצמו ממקור חיותו.