ויקרא, פרק כ׳, פסוק י״ח

כאשר וְאִישׁ, כלומר אדם בוגר, מקיים יחסי אישות עם אִשָּׁה דָּוָה, שהיא אישה נידה השרויה בחולשה ובכאב, הוא מפגין חוסר התחשבות במצבה הפיזי והרגשי. הפעולה של וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה מתייחסת לחשיפה או למגע מיני חלקי עם מקור הדם הטבעי שברחם, ומלמדת שדי בקרבה התחלתית כדי להתחייב בעונש. מכיוון שהאישה מותרת לבעלה בשאר הזמנים, פרישה זמנית זו נועדה לרומם את הקשר הזוגי ולחיות באחווה טהורה. אם המעשה נעשה מתוך רצון חופשי והדדי, כפי שעולה מהמילים וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ, העונש יהיה וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם, עונש של מוות בטרם עת או ניתוק רוחני וחברתי בידי שמיים.