ויקרא, פרק כ׳, פסוק י״ד

אדם אשר יִקַּח אֶת אִשָּׁה כדין ולאחר מכן מקיים יחסי אישות עם קרובותיה, כגון וְאֶת אִמָּהּ, חוטא במעשה שמוגדר כזִמָּה הִוא, כלומר השתקעות מוחלטת של המחשבה בתאוות זנות. על מעשה זה נאמר בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ, עונש המבוצע על ידי יציקת מתכת רותחת לגופו הפוגעת באיברים הפנימיים, ולא באמצעות אש חיצונית. אף שהתורה כותבת שישרפו גם וְאֶתְהֶן בלשון רבים, הפירוש המקובל הוא שמענישים רק את האישה השנייה שחטאה, או לחלופין שהלשון באה ללמד שעונש השריפה מתקיים רק כאשר שתי הנשים עדיין בחיים בשעת המעשה. מטרת העונש הקשה היא וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם, כדי לבער את הטומאה ולשמור על טהרת מחנה ישראל.