ויקרא, פרק ה׳, פסוק ט׳

כשאתם רוצים לתקן טעות שעשיתם, אתם בוודאי משתדלים לעשות זאת בצורה הכי מדויקת וטובה שאפשר. כך גם היה במשכן, כאשר אדם הביא קרבן של עוף כדי לבקש סליחה. הכהן היה מטפל בקרבן הזה בדרך מיוחדת ושונה מקרבנות אחרים. בדרך כלל היו אוספים את הדם של הקרבן לתוך כלי, אבל כאן הכהן היה מתיז את הדם ישירות מהעוף עצמו. הפעולה הזו נקראת וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת. הכהן היה מכוון ומתיז את הדם עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ, בחלק התחתון של הקיר. מכיוון שאי אפשר להוציא את כל הדם רק על ידי התזה מרחוק, התורה מסבירה שאת מה שנשאר צריך לסחוט. המילים וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אומרות שהכהן היה מצמיד את העוף לקיר המזבח ולוחץ, כדי ששאר הדם ייזל מאליו למטה אל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, שהיא המדרגה התחתונה ביותר של המזבח. בסוף התהליך מופיעות המילים חַטָּאת הוּא. המילים האלו באות ללמד אותנו כלל חשוב מאוד: הכהן חייב לעשות את כל הפעולות האלו מתוך מחשבה וכוונה ברורה שזהו קרבן חטאת, ואם הוא יעשה זאת לשם קרבן אחר, התהליך ייפסל.