קרה לכם פעם שרבתם עם חבר ורציתם להשלים איתו? בטח גיליתם שקודם כל צריך לבקש סליחה, ורק אחר כך אפשר להביא לו ציור או מתנה קטנה כדי לשמח אותו. זה בדיוק מה שקורה כשמביאים קרבנות אל המשכן. כשאדם מביא שני עופות לקרבן, התורה אומרת וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה. קודם כל מקריבים את קרבן החטאת כדי לבקש סליחה על מה שעשינו, ורק אחר כך את קרבן העולה שהוא כמו מתנה לה'. זה ממש כמו אדם שבא אל המלך, קודם הוא מבקש שהמלך יסלח לו, ורק כשהמלך מרוצה אפשר לתת לו את המתנה.
כדי להקריב את העוף, האדם חייב להביא אותו בעצמו כשהוא חי ישר אל הכהן, כמו שכתוב וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן. אי אפשר לתת כסף במקום, ובשונה מקרבן של פרה או כבש שאותם האדם יכול לשחוט בעצמו, בעוף רק הכהן עושה את הפעולה.
הכהן מכין את העוף בצורה מיוחדת שנקראת מליקה. התורה מסבירה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ. הכהן חותך בעזרת הציפורן שלו מהחלק האחורי של הצוואר, שנקרא עורף. המילה רֹאשׁוֹ מדגישה שהפעולה הזו שמתחילה מהעורף מתאימה רק לעופות.
בסוף יש אזהרה חשובה מאוד לכהן, וְלֹא יַבְדִּיל. הכהן צריך להיזהר לא לחתוך את הראש לגמרי ולהפריד אותו מהגוף. הוא חותך רק קצת, צינור אחד שעובר בצוואר, ומשאיר את הראש מחובר. אם הכהן יחתוך יותר מדי ויפריד את הראש לגמרי, הקרבן ייפסל.