קרה לכם פעם שעשיתם טעות, אולי אפילו שמרתם אצלכם משהו שלא שלכם, ואחר כך ממש רציתם לתקן את זה מכל הלב? התורה מספרת לנו על אדם שלקח כסף מחבר שלו, שמר אותו אצלו, ואפילו נשבע שהוא לא עשה את זה. כשהוא מבין שטעה ורוצה לחזור בתשובה, הוא קודם כל מחזיר את הכסף לחבר. אבל זה לא מספיק, כי הוא צריך גם לבקש סליחה מה'. כאן נכנס לתמונה הכהן במשכן. המילים וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מתארות איך הכהן מקריב עבורו קורבן שנקרא קורבן אשם. התורה לא כותבת כאן את כל השלבים של הקרבת הקורבן, כי כבר למדנו אותם קודם, אלא רק מסכמת שהפעולה נעשית לפני ה' כדי לנקות את האדם מהחטא.
לפעמים המצב קצת יותר מסובך. נניח שאותו אדם לקח דברים מחמישה אנשים שונים, ונשבע בשבועה אחת שהוא לא חייב לאף אחד מהם כלום. המילה עַל מתוך המילים עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מלמדת אותנו חוק חשוב: במקרה כזה, האדם לא יכול להביא קורבן אחד על הכל. הוא חייב להביא קורבן נפרד על כל אדם ואדם שהוא לקח ממנו.
בסוף הפסוק מופיעות המילים לְאַשְׁמָה בָהּ. המילה בָּהּ מדגישה שהדבר שהאדם לקח חייב להיות משהו שיש לו ערך אמיתי בעיני אנשים. אם החפץ או הכסף שווים פחות מ"פרוטה", שזה המטבע הכי קטן שיש, האדם אמנם חטא, אבל הוא לא צריך להביא קורבן אשם. הקורבן מגיע רק כאשר מדובר בסכום שנחשב לכסף של ממש.